לאחר עידן קרבורטורים, מערכות הזרקת דלק הפכו נפוצות באופנועים. הזרקת דלק היא יותר של מערכת אלקטרונית מותקן במנוע. המחשבים במערכת מתאימים את יחס האוויר-דלק באופן דיגיטלי ולא מכני, כמו בקרבורטור. כל זה לוקח אלפיות השניה כדי לחשב והמנוע מוכן לדלק.
העיקרון הוא פשוט. חיישני חמצן במערכת קולטים את כמות החמצן מהפליטות ומייצרים מתח המבוסס על הקריאה. בדרך כלל, החיישנים יכולים לייצר מתחים של עד 1000 מ"ר. עם זאת, קריאה מעל 500 הוא אמר להיות תערובת עשירה ומביא דלק עודף וקריאה מתחת 500 - תערובת רזה, מביא עודף אוויר. המחשב במערכת מנסה לוודא שהערך נשאר על 500 או לשמור על היחס הסטואיכימטרי האידיאלי של 14.7:1 (דלק אוויר).
כדי לשמור על היחס להישאר באותו אופן, המחשב מתמרן את הזמן שעבורו מזרקי הדלק פועלים. לדוגמה, קריאה של 700mV תיבחר על-ידי המחשב ותשלח אות למזרקים כדי להישאר פתוחים לזמן קצר יותר מבעבר כדי להוריד את הקריאה ל- 500. אם הקריאה נמוכה מדי, המחשב מנחה את המזרקים להישאר פתוחים עד לקבלת הערך הרצוי.
קידום הטכנולוגיה הדיגיטלית והשימוש באלגוריתמים דיגיטליים לחישוב תשומות שונות והפשטות של המערכת עצמה הן אחת הסיבות העיקריות לכך שהזרקת הדלק העדיפה את היצרנים לאורך השנים. קרבורטור הוא מכשיר מכני ויש לו את היתרון של מתן אפשרות לבעלים לכוונן את התערובת כדי לקבל מנוע חלק, אבל לא יכול להתמודד עם הבדלים שונים בתנאים התפעוליים. FI, עם זאת, הוא התקן מוגדר, אין השפעות חיצוניות ניתן לעשות כדי לתפעל את המערכת, אבל עם השימוש ECU. הבעיה עם FI עם זאת היא שזה די יקר להחליף (חלקים של FI לא ניתן להחליף) את המערכת כולה. כאשר FI לוקח את הטענה של הפרס אף, הוא כי המערכת משפרת את סביבת העבודה הכוללת עבור המנוע, וכתוצאה מכך החלקים של המנוע להישאר עמיד המנוע לייצר כוח שיא עם יעילות טובה. זיהום הוא תחום נוסף שבו ה-FI זוכה כאשר הפליטות הבאות מהמנוע מכילות רק את כמות המזהמים המוגבלת/מוסדרת.